בחירות אמצע

ביום שלישי הקרוב, בחירות אמצע בארה"ב. אתם כבר בודאי יודעים שהמפלגה הדמוקרטית עומדת להפסיד- ככה מדווחים בכל מהדורות החדשות. קשה שלא לראות את החיוך על פני השדרנים הישראלים כשהם מספרים שהאשם בהפסד הוא ברק אובמה. אבל מה בדיוק עומדים להפסיד הדמוקרטים, ומדוע? התשובות על כך מעט יותר מורכבות.

* בכל שנה ושנה, ביום שלישי הראשון של נובמבר, ישנו חג לאומי בארה"ב: יום הבחירות "Election Day", שמופיע בלוח השנה וקבוע בחוק. סופה, מלחמה או קרה, הבחירות יתקיימו. בשנים אי זוגיות ההצבעה היא שולית על הצעות חוק אזרחיות שונות, על פרלמנטים מקומיים או על השלמות מיוחדות (במידה ומישהו מת נגיד). בשנים הזוגיות לעומת זאת, יום הבחירות הוא משמעותי יותר: בכל שנתיים נבחר בית הנבחרים (הבית התחתון בארה"ב) במלואו מחדש: 435 נציגים הנבחרים בבחירות אישיות, במחוזות בחירה בהם נבחר מועמד אחד בלבד, שזוכה ביותר קולות מכל מועמד אחר. בנוסף נבחר שליש מהסנאט (33-37 אנשים) שוב בבחירות אישיות, על פי ארצות, לתקופת כהונה של שש שנים. בכל ארבע שנים נבחר נשיא. הבחירות בשנים הזוגיות בהם לא נבחר נשיא, כמו השנה, נקראות בחירות אמצע.

אבל הנה תופעה מעניינת: מאז תחילת המאה הקודמת, תמיד אבל תמיד (!) הפסידה המפלגה של הנשיא מושבים בבחירות האמצע. במרבית המקרים מדובר היה בהפסד משמעותי ביותר. ביל קלינטון למשל הפסיד בבחירות האמצע שלו את שני הבתים גם יחד, אחרי שנים של שליטה דמוקרטית בבית הנבחרים. אגב, כשיוצאים מחוץ לארה"ב מגלים שהתופעה אינה ייחודית לאמריקאים ואינה קבועה לשיטת הצבעה אחת; ארצות רבות המקיימות בחירות אמצע חובות תופעה דומה: המפלגה ששולטת ברשות המבצעת מפסידה מושבים בבחירות האמצע. יתרה מזאת, חוקרים גילו ממצאים המאירים את התופעה באור מעניין אף יותר: ככול שהנשיא נתפס על ידי הציבור כחזק יותר, כך צפוי ההפסד של מפלגתו בבחירות האמצע להיות גדול יותר.

על כן אין שום דבר מפתיע בהפסד הצפוי של המפלגה הדמוקרטית, להפך מדובר במשהו רגיל לחלוטין. את ההפסד הגדול יחסית של הדמוקרטים- מזכייה גדולה מאוד בבחירות הקודמות, לתבוסה של ממש בבחירות הנוכחיות-  אפשר ליחס אולי דווקא למעמדו החזק של אובמה. הציבור על פי תפיסה זו מזהה את חוזקו של הנשיא ומבקש להגביל אותו מעט. אין מדובר בהבעת אי אמון, אלא פשוט באיזון. יש המכנים הצבעה כזו כ"הצבעה מאזנת". ההיסטוריונים של ארה"ב זיהו את התופעה הזו כ"תנועת המטולטלת", תופעה שקיימת מאז ראשית ימיה של ארה"ב. כפי שיעיד ביל קלינטון, אין בהפסד בחירות האמצע שום דבר בשביל ללמד על הסיכוי של הנשיא לזכות בכהונה שנייה שנתיים אחר כך.

* ובכל זאת, קשה שלא להתייחס לטעויות של המפלגה הדמוקרטית בשנתיים האחרונות. בראש ובראשונה בחוסר היכולת הפוליטית של המפלגה הדמוקרטית לזקוף את המצב הכלכלי הקשה לרעת הרפובליקנים. גם העיתוי אשם בכך: המשבר הכלכלי הגדול פרץ בארה"ב בתחילת שנתו האחרונה של ג'ורג' בוש בתפקיד. הציבור האמריקאי היה כבר עמוק בתוך תקופת הבחירות. שיא המשבר הכלכלי היה רק חודש לפני בחירות 2008. באווירה ההיא בוש הבן הצליח להעלים את נוכחותו מהזירה הפוליטית. המשבר הכלכלי לא דבק במפלגה הרפובליקנית. זאת על אף שהוא התרחש לאחר שמונה שנים של שליטה רפובליקנית מוחלטת. רבות מהרפורמות הפיננסיות של ג'ורג' בוש אשמות ישירות בפרוץ המשבר, בוש השאיר לממשל שאחריו את הגרעון התקציבי הגדול בתולדות ארה"ב (ושתי מלחמות מתנהלות), ובארבעת השנים האחרונות לשלטונו היתה ארה"ב בצמיחה שלילית. אובמה ירש את כל זה, והיה ברור לחלוטין שאין לו סיכוי להביא שגשוג כלכלי בשנתיים, אולי אפילו לא בארבע שנים. אובמה אמר זאת בעצמו בנאום ההשבעה שלו. ובכל זאת אובמה הצליח לייצב את הכלכלה; להעביר כמה רפורמות חשובות ביותר ובראשון הרפורמה בחוק בריאות לאומי והרפורמה הפיננסית בוול סטריט; הממשל הדמוקרטי של אובמה הצליח לקצץ את הגרעון וכבר שנה וחצי שארה"ב נמצאת בצמיחה כלכלית איטית אך חיובית; בנוסף, ובניגוד לתפיסה המקובלת, ממשל אובמה קיצץ מיסים למעמד הבינוני בשיעור גדול משמונה השנים של בוש הבן גם יחד.

אז אחרי כל זה, איך יכול להיות שהרפובליקנים מצליחים בהצלחה גדולה מאוד להפיל את המשבר ואת המצב הכלכלי (העדיין קשה יחסית) על הדמוקרטים? הדמוקרטים נרדמו בשמירה. במקום לנצל לפני שנתיים את הנצחון בשביל להתגבש ולהתחזק, ולתקוף כאיש אחד את המדיניות הכלכלית הקודמת- הם שקעו בשאננות, במריבות פנימיות, ועשו לנשיא שהביא להם את הנצחון ב2008 חיים קשים. במצב זה, אין פלא שהם מפסידים מושבים בבחירות. אתם יודעים מה, מגיע להם. חבל רק שזה בא על חשבון המחצית השנייה של הקדנציה הראשונה של אובמה.

אבל מי יודע, אולי אובמה יצא מחוזק מכל הסיפור ובעמדה טובה יותר לקראת הבחירות בעוד שנתיים. יהיה מה שיהיה המצב הכלכלי בשנתיים הקרובות, אובמה תמיד יוכל להאשים את הרפובליקנים באחריות לכישלונות; אחרי הכל, הם עכשיו שולטים ברשות המחוקקת…

* אה ונ.ב. למי שתהה, אין שום קשר בין הבחירות הקרובות לבין יחס הממשל האמריקאי כלפי ביבי נתניהו.

 

3 תגובות

  1. יישר כוח, רז, על המידע הרב שסיפקת כאן. אני חושב שבצרפת, אין הנשיא המכהן מפסיד באופן קבוע את הבחירות לפרלמנט.

    • אני לא מכיר את המערכת הצרפתית בכלל. בכל מקרה אני מתבסס על מאמרים אקדמים: ברוב הארצות בהם יש בחירות אמצע זו התופעה הנפוצה. לא תמיד כמו בארה"ב, זה יחודי לאמריקאים, בארצות אחרות יש יוצאים מן הכלל. אבל ברוב המקרים.

  2. אולי אין קשר בין המצב של הבחירות ליחס הממשל לנתניהו (יחס טוב מידי לדעתי), אבל אני חושב שנראה שינוי ביחס עד לאחר הבחירות ודי בזה כדי לטעון שיש קשר מסוים…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: