דמוקרטית?

לא אחת אנחנו שומעים בזמן האחרון טענות מצד הימין הישראלי בדבר הלגיטימיות של פעולות ששוברות את הסטאטוס קוו הלאומי בישראל, בשם ההכרעה הדמוקרטית. הטענה אומרת שעל הציבור הערבי, כמו גם על הליברלים היהודים, לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של אזרחי ישראל בבחירות ובכנסת. דמוקרטים גדולים כמו אביגדור ליברמן, מדברים בשם עקרון דמוקרטי של הכרעת רוב. אלא שבין הכרעת רוב לבין דמוקרטיות קיים קשר רופף בלבד, אסוציאטיבי, אם לא מוטעה מיסודו. נבחין בין כמה סוגים של הכרעות:

1) הכרעה דיקטטורית: אדם אחד מחליט עבור כולם. 2) החלטה אוליגרכית: מיעוט שולט מחליט עבור כולם. 3) הכרעת רוב: רוב האוכלוסייה מחליט החלטות. 4) הכרעה דמוקרטית: כל האוכלוסיה מחליטה עבור כולם (דמוקרטיה היא שלטון האוכלוסייה, הדמוס, או העם).

הכרעת רוב הנו מנגנון שלפעמים משתמשים בו על מנת לקבל החלטות במדינה דמוקרטית. כלומר הכרעת רוב הינה אחד הכלים להכרעה דמוקרטית. אבל הכרעת רוב איננה בהכרח דמוקרטית. המבחן לכך הוא כפול:

אחד, האם כל רוב הוא אפשרי באוכלוסייה המדוברת; כלומר האם אין רוב קבוע שמאפשר לקבוצה אחת לקבל תמיד את ההחלטה ללא התחשבות בקבוצה אחרת כלל. במקרה כזה אין מדובר בהכרעה דמוקרטית שכן הקבוצה היחידה שמקבלת את ההחלטה היא קבוצת הרוב. קבוצות המיעוט לא משתתפות במשחק ועל כן כלפיהן ההחלטה איננה דמוקרטית- הם לא היו שותפים לה.  המצב ההפוך הוא רוב מקרי: שכאשר מועלית החלטה, מיקומך בחברה לא מגדיר סופית את יכולת ההכרעה שלך, אלא רק המצרף של עמדותיך לעמדות האחרים. אם היום אני מיעוט בהחלטה אחת, ומחר אני יכול להשיג רוב לשנות אותה להחלטה אחרת אזי שאפשר שמדובר בהכרעה דמוקרטית. אבל זה לא תנאי מספיק. צריך דבר מה נוסף:

שתיים, שההחלטה שתתקבל תהיה רלוונטית עבור כל מי שקיבל אותה. אם קבוצה אחת מחוקקת חוק שרלוונטי רק עבור קבוצה אחרת, אזי לא מדובר בהכרעה דמוקרטית. הכרעה דמוקרטית יכולה להיות רק כזו שבמסגרתה האוכלוסייה מחוקקת את החוקים עבור עצמה ולא עבור אחרים. לדוגמא: אם במדינה של צהובים וכחולים, מקבלים הצהובים (שמהווים רוב) הצעת חוק לפיה על כל הכחולים למסור הודעת מס למדינה, אזי לא מדובר בהכרעה דמוקרטית אלא בהכרעת רוב לא דמוקרטית בעליל. אם רוצים הצהובים לקבל הודעות מס בצורה דמוקרטים הם חייבים לחוקק חוק שיהיה נכון לכולם, צהובים וכחולים כאחד. מבחינה דמוקרטית, כל אוכלוסייה צריכה לקבל החלטות עבור עצמה; גודל האוכלוסייה והרזולוציה משתנים מהחלטה להחלטה, אבל העיקרון נשמר. תל אביב למשל יכולה לקבוע לעצמה את שיעור הארנונה בצורה דמוקרטית, אבל לא יכולה לקבוע את שיעור הארנונה לרמת גן. אפילו שתל אביב גובלת ברמת גן, משקיפה עליה, ומושפעת מאורח החיים ברמת גן, אין לתל אביב מילה באשר למה שתושבי רמת גן עושים בכספם. לעומת זאת כאשר עולים לרמה הלאומית, אז יכולים אנשים תל אביבים לקבוע עובדות לרמת גן ובתנאי שהחוקקים שיחוקקו יהיו נכונים לכל הרמה הלאומית כולה.

זה לא אומר שלפעמים לא חורגים מהכלל הזה. כאן אוסיף סוג נוסף של הכרעות: הכרעות פטרנליסטיות. הכרעות פטרנליסטיות הן הכרעות שמתקבלות על ידי קבוצה אחת עבור קבוצה אחרת, ובתנאי שהחלטות אלו נעשות לצורך שמירה והגנה על האוכלוסייה המקבלת. ישנם כאלה הטוענים שכל הכרעה פטרנליסטית היא פסולה מיסודה. אני לא אחד מאותם אנשים, אני בעד פטרנליזם. אבל בתנאי שהוא מנומק, מוצדק, ואכן לטובתה של האוכלוסייה המקבלת. מה שכן, בכל מקרה כל החלטה כזו היא איננה דמוקרטית אלא סוטה  מהדמוקרטיה, מי יותר ומי פחות.

יטענו אנשי הימין בישראל מה שיטענו, ויצדיקו החלטותיהם בדרכים אשר יצדיקו. אבל בבקשה שלא ישתמשו בטיעון של "דמוקרטיות". כי דמוקרטים הם לא.

*מילה טובה על הליברלים בליכוד, הז'בוטינסקאים האחרונים: יו"ר הכנסת רובי ריבלין, השר מיקי איתן, השר בני בגין, השר לשעבר משה ארנס, ועוד כמה בודדים שיצאו נחרצות גם בכלי התקשורת וגם בכנסת נגד חוק הנאמנות של ביבי, נאמן וליברמן. חבל רק שהם עוד לא הבינו שמפלגת הליכוד היא כבר מזמן לא שלהם.

* ולסיום משהו קצר לגופו של עניין. התקשורת הישראלית קנתה לחלוטין את הבלוף של ליברמן וביבי כאילו "חוק הנאמנות" הוא הגשמה של הבטחת הבחירות של ליברמן "בלי נאמנות אין אזרחות". עכשיו יכול ליברמן בשקט לשמור על התדמית השקרית שלו לפיה את מה שהוא מבטיח הוא מקיים. מדובר בספין מדהים, כי אחרי כל הביקורת שכתבתי ואחרים השמיעו, בסופו של דבר החוק הנוכחי הוא תוספת מגוחכת וחסרת משמעות לחוק קיים. ליברמן הבטיח בבחירות לבוחריו משהו אחר לגמרי; ליברמן הבטיח לבוחריו שהוא ידאג לכך שערבים ישראלים שלא עומדים במבחן "נאמנות" ימנית של ישראל ביתנו, תישלל אזרחותם. החוק הנוכחי בסך הכל מוסיף את המילה יהודית להצהרת שבועה חסרת תוקף משפטי שמבקשי אזרחות צריכים להגיד. כמה ערבים כבר מקבלים בשנה אזרחות במדינה? ומה ימנע מהם לקבל אותה עכשיו שנוספו עוד שתי מילים? אבל עם השטות הזו נפתחה ישיבת הממשלה השבועית והוקדשו עשרות שעות עבודה ומאמץ מצד כמה משרדי ממשלה, שלא לדבר על הזמן התקשורתי. מדובר אם כן בכלום ושום דבר שנופחו למימדים גדולים רק בשביל ליצור הון פוליטי לליברמן וביבי על חשבון האווירה הציבורית הטובה, על חשבון היחסים בין העמים, ועל גבם של אזרחי ישראל הערבים.

2 תגובות

  1. א. יש ימנים דמוקרטים ויש כאלה שלא.
    ב. למדינת ישראל ישנה מסורת ארוכה של דמוקרטיה בכאילו, לפי ההגדרות שלעיל: במשך עשרות שנים הייתה קבוצה אחת שהיוותה רוב והחליטה החלטות עבור כולם(אני מסכים עם זה).
    למעשה רבים סבורים שהמצב כך גם כיום, ושהפוליטיקאים המתחלפים הם רק מריונטות(וזו לא דעתי, בכל אופן).
    ג. פינוי התנחלויות הוא החלטה פטרנליסטית ולא דמוקרטית. אם המדינה מחליטה לצאת מרצועת עזה, למשל, זכותי להיות שם לכל הפחות כשם שזכותי להיות באירן, סוריה או לבנון.
    ד. אני חושב שמדינת ישראל מאז הקמתה הייתה מושתתת על שורה של ערכים בתוספת הרבה הרבה פופוליזם. כיום ישראל מושתתת בעיקר על תאוות בצע בתוספת הרבה הרבה פופוליזם. ואולי הפוך. לדמוקרטיה מעולם לא היו כאן הרבה חסידים.

    • ההחלטה של המדינה לצאת (כמדינה) מעזה היא החלטה קולקטיבית דמוקרטית. לעומת זאת אני מסכים איתך לחלוטין שההחלטה לפנות את המתנחלים מעזה היא החלטה פטרנליסטית שביקשה לשמור על שלומם של המתנחלים ואינה דמוקרטית מבחינתם. האם זאת החלטה פטרנליסטית מוצדקת? שאלה קשה שאני לא בטוח שהשתכנעתי לגביה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: