סליחות

כמובטח:

שלושה אנשים שצריכים לבקש סליחה:

  • ציפי ליבני- על אופוזיציה חלשה במיוחד שהיא מנהיגה. ולא שהיא לא מנסה, היא עצמה תוקפת את ביבי בחריפות. אבל בלי שום ארגון, בלי שום חוכמה, בלי שום גיבוי ובלי שום תוכנית. בימים כאלה ממשלת ישראל צריכה יותר מתמיד אופוזיציה יעילה שתאתגר אותה. אחרת בשביל מה לביבי להתאמץ?
  • מיקי איתן- וקולות נוספים בודדים בליכוד שמצדדים במו"מ הנוכחי בפה מלא. מיקי איתן התראיין לפני שבועיים בלונדון את קירשנבאום ואמר שאם אנחנו חושבים שצריך ללכת בכיוון של שתי מדינות לשני עמים, ואנחנו רוצים לתת למו"מ סיכוי אמיתי, אז אנחנו חייבים להמשיך בהקפאה. הוא הטיח את זה במראיינים עד שירון לונדון הפסיק אותו ותיקן אותו שזה קצת פתטי שהוא אומר את זה להם.  מיקי איתן ניסה להעלות את נושא המשך ההקפאה בישיבת הממשלה אבל ננזף על ידי חבר השביעייה, בני בגין, שאין שום סיבה לחזור לדון בהקפאה. מיקי איתן (ודומיו) צריך להתנצל בפני הציבור ולהודות שבמשך יותר מ-20 הוא טעה והטעה. שדעתו עכשיו אינה שונה מזו של השמאל הקלאסי בישראל. על מנת לשמור על יושרו הציבורי עליו להתפטר ולעבור במינימום לקדימה.
  • אלא אם כן ביבי עצמו הולך בכיוון של מיקי איתן ולא בכיוון של בני בגין. במקרה כזה על ביבי להתנצל בפני הציבור בכלל ובפני ציבור הבוחרים ששלח אותו בפרט. אם ביבי היה היום יו"ר האופוזיציה הוא הרי היה משפד ומשתלח מעל כל במה אפשרית ברה"מ נתניהו שמעז לנהל משא ומתן על כל נושאי הליבה (כולל ירושלים!), מצהיר מראש שכוונתו לחלק את הארץ לשני עמים, ומנהל מו"מ תחת אש מעזה. ביבי צריך להתנצל שבשביל הון פוליטי הוא שיקר והפחיד את העם בדברים שהוא עצמו אינו האמין בהם. לכל הפחות הוא צריך להתנצל על כך שטעה.

שלושה אנשים שלא נסלח להם:

  • אלי ישי- על אחת השנים הגדולות בקריירה שלו, והעלובות בתולדות המדינה. על עמדותיו המדיניות, על פעולותיו בנושאי דת- ומדינה, ועל היחס למהגרי עבודה.  אלי ישי הוכיח השנה שהוא מודל קלאסי של ימין שמרני אירופי מהסוג הגרוע ביותר: חשוך, מתנגד לקדמה, גזען וקסנופוב.
  • משה קצב- כן לא שכחנו. השמועות אומרות שאחרי החגים צפויה הכרעת הדין בתיק קצב. קרוב לודאי שהסאגה תמשך בערעור שייקח שנים נוספות (עורכי הדין הרשעים שלו מרוויחים יותר מידי כסף בשביל להפסיק את המאבק).  ורק הבהרה- איני יודע מה יהיה פסק הדין, אבל לא כל אמת היא אמת משפטית. החומר שהיינו חשופים לו בתקשורת, כולל עדותה המזעזעת של א' מבית הנשיא, מספיק על מנת לקיים אמת ציבורית שמוכיחה (עבורי לפחות) את אשמתו מעבר לכל ספק סביר. נותר רק לקוות שבבית המשפט, הוכיחה הפרקליטות גם את אשמתו המשפטית.
  • דן חלוץ- מתכוון לחזור לפוליטיקה. השבוע התפטר ממקום עבודתו כמנהל יבואנית רכב לישראל. הוא התחיל לאסוף תרומות ובקרוב, כך אומרים, יתפקד לקדימה. מעבר למלחמה עצמה, לא שכחנו לו את פרשת מכירת המניות. פרשה זו יותר מכל מלמדת על אופיו של חלוץ. לא משהו פלילי, לא משהו שפוסל אותו מלשבת לצידנו בארוחת ערב, אבל בפוליטיקה לא צריך אותו- תודה יש לנו מספיק. במחשבה שנייה, מי יודע אולי עוד יצא ממנו משהו חיובי. אבל בשביל שנתחיל לסלוח, כדאי שיתחיל לבקש סליחה.

שלושה אנשים שצריך לסלוח להם:

  • ברק אובמה- כן הוא עשה טעויות בשנתיים הראשונות לכהונתו. וכן הוא אכזב רבות מהבטחותיו. אבל אם נסתכל באמת על רשימת ההישגים שלו בשנתיים נראה שכף הזכות גדולה בהרבה מכף החובה. בראש ובראשונה רפורמת הבריאות – מי היה מאמין שנשיא אמריקאי יצליח להעביר רפורמת בריאות אליה שואפים מאז תחילת המאה ה-20, ועוד בשנה אחת בלבד.  אל תתבלבלו, תנועות התה באמריקה והמפלה הצפויה לדמוקרטים בבחירות האמצע בעוד חודש וחצי, הם תגובות נגד, ריאקציות, לרפורמות של אובמה. יותר מכל הן מצביעות על הישגיו של אובמה דוקא. ארה"ב תמיד היתה ארץ של תנועת מטולטלת, רגרסיה לממוצע. עם קצת מזל הוא יצא מחוזק לקראת נצחון בעוד שנתיים בבחירות החשובות באמת על הנשיאות השנייה. ובכל הקשור למו"מ הישראלי פלסטיני- שמענו הרבה ביקורות מהתקשורת הישראלית על פעולותיו של אובמה בהקשר הישראלי פלסטיני. כמה פעמים קראנו את הכותרת: "ביבי כופף את אובמה"? אבל עכשיו מי כופף את מי: מי חשב לפני שנתיים שביבי יארח את מחמוד אבאס בביתו שבירושלים כשבכניסה מתנוסס דגל פלסטין לצד דגל ישראל?
  • עיריית אריאל- העמידו את אנשי התיאטרון במצב בלתי אפשרי ועוררו את השד הפטריוטי נגדם. אבל בסופו של דבר צריך לסלוח לעיריית אריאל, כי בטיפשותם הם פגעו בעצמם הרבה יותר מאשר בשחקנים. המדיניות של אריאל תמיד היתה לטעון שהם בקונסנזוס. שבכל מצב שלא יהיה, הם יישארו בתחומי ישראל. בניית היכל תרבות בעיירה של פחות מ20 אלף תושבים היתה אמורה להיות  עוד הוכחה לאיתנותם. אבל בפועל מה שקרה בעקבות פרשת התיאטרון הוא שאריאל סדקה במו ידיה את תדמית הקונסנזוס שדבקה בה. פתאום כבר לא כל כך מופרך להגיד שאריאל שנויה במחלוקת. שבעצם היא עודנה לא בישראל, ולא בטוח שתהיה.
  • אריה דרעי- אני מוכן לסלוח לו על הכול אם הוא יפתור אותנו מאלי ישי. אריה דרעי הביע הסתייגות מגירוש ילדי העובדים הזרים- הנה המבחן שלו. קצת יותר נחרצות וגם לך מגיעה מחילה. (וגם לרב עובדיה יוסף נסלח,  לכבוד יומולדת 90).

שלושה אנשים שצריך לבקש מהם סליחה:

  • נעם ואביבה שליט- כבר חודשיים הם יושבים שם ליד בית ראש הממשלה. הגיע הזמן להתנצל ולהודות בפניהם שלמאבקם הנוכחי אין שום סיכוי. לשווא הפיח בהם העם תקווה, בצעדות ובהפגנות, שיש משהו מיוחד במחאה הפעם. מי שצעד ומפגין אינו הקהל האלקטוראלי, לא של ביבי, לא של ליברמן ולא של אלי ישי. אתם יושבים ומחכים ליד הכתובת הלא נכונה. אומנם לביבי יש סמכות, אבל אין לו שום רצון. מוטב היה להעביר את המחאה למול הקריה.
  • חנין זועייבי- כי מה שעשו לה בכנסת לא היה צריך לעבור בכזו שתיקה. אני גם לא מקבל את מתק השפתיים ש"אומנם מעשיה מפלצתיים אבל…" לא היה שום דבר מפלצתי במעשיה, מקסימום מביש או לא ראוי. הספינה היתה יוצאת מנמלה כך או כך. פיה וליבה שווים. אנחנו לא מסכימים, אבל אין שום סיבה לעשות דה לגיטימציה לנוכחותה. דוקא זועייבי, אחת הפוליטיקאיות המוסלמיות הבודדות, יוצאת רבות ובאומץ נגד השוביניזם בעולם הערבי.  הקולות לשלול את אזרחותה, מעידים יותר מכל על חולשתה של הדמוקרטיה.
  • רובי ריבלין- כי אחרי הכל, הז'בוטינסקאי האנכרוניסטי הזה, הוא אולי חבר הכנסת הנורמאלי האחרון. היחיד שיצא השנה בעקביות נגד החקיקה האנטי דמוקרטית הפרועה של הקואליציה הלא טהורה  שאיחדה בין הליכוד, ישראל ביתנו וקדימה. כן קדימה. אם רק היה קולו של רובי ריבלין נשמע טוב יותר. אבל רובי ריבלין תמיד מצטרד ומשתנק בדוברו על תפארת מדינת ישראל…

צום קל ומועיל (לכל מי שצם), חג שמח וגמר חתימה טובה

4 תגובות

  1. אלי ישי- רק השם שלו מרתיח את דמי. וכל מילה מיותרת.

    דן חלוץ- אם היינו ביפן הוא היה מתאבד (לא שאני חושב שזה מה שעליו לעשות חלילה…). אם היינו בסקדנדינביה הוא סתם היה מתבייש לצאת מהבית (חבל שלא למד ממנחם בגין). מצד שני, הוא ביטחוניסט שקורא לחלוקת הארץ. כן ירבו.

    נעם ואביבה שליט- כתבת שהצועדים לא שייכים לאלקטורט של ביבי ושות', אך אני חושש שזה לא מדויק. למשל, בדיוק סבתא שלי (שהצביעה כל חייה לליכוד מלבד פעם אחת, למפלגת הזקנים) אמרה לי בארוחת ראש השנה שלדעתה צריך לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר, כולל שחרור רוצחים. לדעתי, יש עוד רבים כמוה בקרב הציבור. עם זאת, אני מסכים שהמאבק שלהם הוא חסר סיכוי.

    חנין זועייבי- או שמא, "הרווקה הזקנה" לפי ח"כ, יקירנו, פלסנר? אני חושב שהיא עשתה טעות ערכית קשה בהיותה על הספינה. מה שקרה אחר כך בכנסת זוהי דוגמא נפלאה לתפוחים הרקובים שהבית הזה מכיל.

    רובי ריבלין- לא ניתן למחול או לבקש סליחה ממי שקורא לאזרוח הפלסתינים, הקמתה של המדינה הדו-לאומית דה פקטו וסוף הציונות.

  2. אני מקווה ומתפלל שאובמה לא ייבחר לכהונה שנייה אחרת לא ברור מה יישאר ממדינת ישראל עד אז.

  3. הרשומה הכי טובה!
    רז כל הכבוד

  4. אני תמיד תמה: מהיכן הגיעה התרבות הזאת שקודם כל מבקשים מאחרים לבקש סליחה, עד שבסוף השאלה "ממי עלי לבקש סליחה" הופכת לכ"כ מיותרת, או לכל הפחות לא נשאר לה מקום? כשהייתי צעיר זה לא היה כ"כ קיצוני.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: