ייצוג הולם

שדולת הנשים, עמותת איתך – משפטניות למען צדק חברתי, ועמותת כוח נשים , עתרו לבג"ץ נגד הרכבה של ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט. לטענת העותרות, העובדה שלא נכללה אשה בין חברי הוועדה מנוגדת לחוק שוויון זכויות האשה, שלפיו בכל ועדה ציבורית או צוות לעיצוב מדיניות לאומית יינתן ביטוי הולם לנשים. הבוקר החליט בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים (מרים נאור, סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן), לקבל את העתירה ולחייב את המדינה למנות חברה נוספת בועדת טירקל עד סוף החודש.

אני לא מעוניין לתקוף את הפסיקה שכן אפשר שהייתה נחוצה על מנת לשמור על הפרשנות הנוכחית של חוק שוויון האשה.לעומת זאת אני מבקש לתקוף את העמותות העותרות שהגישו עתירת סרק שרק פגעה במטרתם המרכזית. את נשק העתירה לבג"ץ יש לשמור למקרים מיוחדים ולא להפנותו למקרים חסרי חשיבות כאלה. התוצאה היא זילות של מושג השוויון ויצירת ריחוק מהציבור, חבל.

מצב ייצוג הנשים בזירה הציבורית, בכל העולם, אינו טוב. בגלל מאות שנים של הדרה מכוונת של הנשים מהזירה הציבורית לזירת הבית, מוצאות עצמן הנשים כמין בעמדות נחיתות, גם היום, בכל הקשור לייצוג. מושגים של ירידת שכר ותקרת זכוכית עודם קיימים לצערנו כמעט בכל תחום בחיים הציבוריים. כך למשל בתקשורת הישראלית, רוב מוחלט של המשרות הבכירות מוחזקות בידי גברים בעוד הנשים, שמצידן מהוות את הרוב המוחלט של בוגרי האוניברסיטאות והמכללות לתקשורת, מהוות רוב במשרות שמאחורי הקלעים של עולם התקשורת בלבד. המצב מחמיר עוד יותר כאשר מתקרבים לתחום הפוליטי בתקשורת: במחקר שביצעתי, ביחד עם חברים נוספים, בשנה שעברה באוניברסיטת תל אביב התגלה שבשלושת העיתונים הגדולים בישראל (לפני 'ישראל היום' שאז עדיין היה רביעי) אחוז הנשים שמפרסמות מאמרי דעה פובליציסטיים נע בין 12% בלבד למקסימום של 19%.

חוק שוויון האשה, שלא נאכף באופן קבוע אגב, נועד לנסות למזער את הנזקים בועדות ציבוריות, בראש ובראשונה בדירקטורים של חברות ציבוריות. הרעיון עובר יפה בדירקטורים: מטרתם של דירקטורים ציבוריים הנו לייצג את האינטרסים של הציבור בחברות המוחזקות על ידי המדינה. הציבור הוא הבעלים ועל כן צריך לייצג אותו. הבעיה היא שייצוג הולם עדיין נתפס, גם במקומות אלה, כאישה אחת בפאנל של גברים. זה אינו ייצוג הולם- ייצוג הולם הוא 50% בממוצע. מה הכוונה בממוצע? בהחלט יכול להיות שבוועדה ציבורית מקרית אחת תהיינה רק אישה אחת, אולי אפילו אפס. אבל זאת בתנאי שבועדות מקריות אחרות יהיה רק גבר אחד או אפס. כל קבוצה מקרית של אנשים יכולה להיות מורכבת מנשים או גברים בלבד. אנחנו לא רוצים לחיות בחברה שבה לפני כל דיון בודקים האם כל הקבוצות בחברה מיוצגות בה בצורה דסקריפטיבית (היינו על סמך שיוך קבוצתי מראש). הייצוג ההולם נועד לתת לקבוצת הנשים הזמנות שווה (יותר) להיכנס לזירה הציבורית, לא להבטיח את עצם הייצוג עצמו של "האינטרס הנשי". למה אני מתכוון: גם גבר יכול לייצג את האינטרסים של נשים; כפי ששלי יחימוביץ למשל מייצגת את הזכויות של כל מעמד העובדים, בנימין נתניהו מיצג את כל מדינת ישראל בפני העולם, ואביגדור ליברמן מיצג את כל חברי מפלגתו. אנחנו לא רוצים שאשה תחשב כמייצגת של נשים בועדה שאין עניינה מגדרי כלל. ואף על פי כן אנחנו כן רוצים שיהיה יותר ייצוג למין הנשי בזירה הציבורית, פשוט בגלל שכרגע עובדתית אין מספיק ביחס לשיעורם באוכלוסייה. זה עניין סטטיסטי כמותי ולא מהותני (אם כי יש לו השלכות מהותיות רחבות).

מסיבות אלה במקרה שלפנינו יש כשל בעתירה ובפסיקה. זה אומנם נכון לפי לשון החוק, אבל מיותר לחלוטין. זאת בגלל שועדת טירקל מעצם מינויה היא ועדה זמנית ומוגבלת. בועדה חברים בסה"כ שלושה  חמישה חברים ישראלים (ועוד שני משקיפים בינלאומיים), יש לה מינוי לזמן מוגבל בלבד קצר מאוד, והיא דנה בנושא אחד בלבד. בכל מקרה מדובר בועדת בדיקה קונקרטית ולא בועדה שנועדה לייצג את הציבור. אין שום בעיה מהותית עם כך שועדה מקרית כזו תכלול שלושה גברים מקריים. בג"ץ ביקר את הממשלה על כך שלא שקלה נשים לחברות בועדה, אבל הממשלה לא שקלה גם גברים באותה מידה. הרי לא הייתה שום שקילה של החברים ודיון רציני בהם. הם הוצנחו מלמעלה על ידי ראש הממשלה על פי גילם והסיכוי שהם לא ימליצו שום דבר במסקנותיהם. חשוב להיאבק על הגדלת הייצוג המספרי של נשים בזירה הציבורית, אבל ועדת טירקל לבחינת אירועי המשט אינה צעד חשוב בכיוון.