הירושימה

הבדיחה הידועה אומרת שמלחמת העולם הראשונה התחילה בטנקים ונגמרה במטוסים, מלחמת העולם השניה התחילה במטוסים ונגמרה באטום, מלחמת העולם השלישית תתחיל באטום ותגמר בחץ וקשת.

יש להודות, אני אמביוולנטי מאוד ביחס לאטום. מצד אחד אני חושב שפצצת האטום היא מזעזעת. עצם המחשבה שלאדם יש יכולת לייצר נזק רב כל כך, בחלקי שנייה, כתוצאה מפצצה אחת, מעבירה צמרמורת. נדמה שבדיוק כמו הציווי 'לא תרצח', כך גם פצצת אטום היא לא מוסרית א-פריורית ואוניברסאלית; אף אדם לא צריך להחזיק נשק כזה. אם יש לקח חשוב מהירושימה ונגסאקי הוא זה. אני גם מהאנשים שמאמינים שאפשר על ידי אומץ מנהיגותי ונחישות לצמצם לחלוטין את הנשק הגרעיני בעולם. אנחנו עדיין בשלב שבו מספר מדינות מצומם ביותר מחזיק בנשק הזה ודיונים אינטנסיביים ביניהן, כמו פיצויים ובטחונות מתאימים, יכולים לחסל את הנשק הגרעיני בעולם. הידיעה המפחידה שמלחמת עולם שלישית, כמו זו שכמעט פרצה ב-1962  במשבר הטילים בקובה, תביא להשמדה של המין האנושי, היא בלתי נסבלת.

אבל מצד שני, התיאוריה במדע היחסים הבינלאומיים לפיה הפצצה הגרעינית היא 'המשווה הגדול' או 'השלום הארוך' היא תיאוריה חזקה ביותר. על פי התיאוריה, העובדה שלמעצמות יש את היכולת הודאית להשמיד אחת את השנייה במקרה של מלחמה כוללת היא בדיוק זו שתמנע מלחמה כזו מלכתחילה: פיצוץ האוכלוסין כבר קרה, המאה ה-20 הייתה מאה של התנגשות האוכלוסין הגדולה ביותר. כדור הארץ לא יכל לשאת את מדינות הלאום שהציפו כל חלקה בו. במלחמת העולם הראשונה יותר מ-10 מיליון איש נהרגו: כיתות, שכבות וכפרים שלמים נעלמו. במלחמת העולם השנייה נהרגו יותר מ-40 מיליון איש ישירות. מתוכם חצי מהיהודים בעולם שנרצחו על ידי משטר אימים מטורף. התיאוריה אומרת שמלחמת עולם שלישית לא התרחשה בדיוק בגלל הידיעה של המנהיגים שמלחמה כזו תשמיד את האנושות. אם לא האטום, מלחמת העולם השלישית הייתה פורצת והיא הייתה גרועה ואכזרית משתי מלחמות העולם הראשונות גם יחד.

יתרה מזו, מכיוון שפצצת האטום כבר פותחה היה נכון להשתמש בה כאקט של ניצחון במלחמת העולם השניה. תצוגת תכלית האימים של הפצצה הגרעינית, גם על הירושימה וגם על נגסאקי (על כל ניסוי חייבים לחזור לפחות פעמיים), הייתה הכרחית על מנת להדגים לעולם את כוחה ההרסני של הפצצה ולמנוע את המלחמות הבאות. על פי הגיון זה, היה צריך להטיל את הפצצה על הירושימה על מנת שלא יהיה צורך להטיל כזו איי פעם נוספת. אם לא היו משתמשים בפצצה בסופה של מלחמת השנייה, היא הייתה מתפתחת בתחילתה של מלחמה שלישית, ובעיצומה של מלחמה כוללת הסיכוי שלא ישתמשו בנשק חדש הינו אפסי.

תיאוריית המשווה הגדול באה מעולם תיאוריות הבחירה הרציונאלית והכלכלה הפוליטית: על ידי הגדלת הסיכון למקסימום, הסיכוי של הפעולה יורד למינימום. במצב שבו ליותר מצד אחד יש נשק גרעיני, ההפעלה של הנשק הזה הופכת לבלתי רציונאלית, ועל כן הצדדים מראש לא יכנסו לעימות ביניהן. האסטרטגיה נקראה בארצות הברית בפשטות MAD: Mutually Assured Destruction.

כמובן יש הטוענים שכשמה כן היא- completely mad, אנחנו שמים את העתיד העולם כולו בידיה של תיאוריה רציונאלית. הליכה על סף תהום (שם אחר של MAD) בלי להבין שיש סיכוי שבאמת ניפול בסוף לתהום. ב-1962 לא היינו רחוקים מזה.

אני אישית נוטה לתמוך בשתי הגישות. לדעתי הגישה הרציונאלית בהחלט משכנעת וחזקה. הבטחת ההשמדה אכן מונעת מלחמות; בהחלט אפשרי שהמשטר הגלובלי שאנו רואים היום שבו יותר ויותר מנסים להכניס הגיון ביורוקראטי למערכת הבינלאומית הוא תוצאה של האטום. כשהמלחמה לא כדאית מנסים לשלוט בדרכים אחרות- רגולציה של שלום. אולם מצד שני, הסכנה של האטום אכן גדולה מידי. במיוחד הסכנה היא מזליגה של האטום לשחקנים שלא בהכרח יפעלו לפי כללי הרציונאליזם: בעיקר שחקנים תת מדינתיים, אבל גם מדינות במשבר. למעצמות יש חלק חשוב בעניין הזה. האמת היא שאין סיבה היום שהמעצמות יחזיקו נשק גרעיני. אם אין להן כוונה להשתמש בו, כפי השלום האטומי מחייב, הרי שגם אין סיבה להחזיק אותו. על המעצמות הגרעיניות לשמש דוגמא אישית ולהתפרק לחלוטין מנשק גרעיני. רק בצורה כזו הן יוכלו לשדר מסר אמיתי לכל המדינות הבינוניות הרואות עצמן מעצמה בפוטנציה, לפיו אין צורך בנשק אטומי. אם ארה"ב ורוסיה יסכימו ביניהן שהן מתפרקות מנשק גרעיני, אז גם הודו ופקיסטאן יסכימו (תחת לחץ דיפלומטי כמובן) להתפרק, ומדינות אחרות לא יחשבו אפילו על ההשקעה הכספית העצומה בניסיון להשיג אטום. פצצת האטום הפכה לסמל סטאטוס של מעצמה, את זה צריכים לנטרל.

ומה לגבי השלום הארוך? המשווה הגדול? אין שום סיבה שבתנאים הנוכחיים שלום זה לא ימשיך גם אחרי ההתפרקות מנשק גרעיני. זאת בגלל שהמעצמות הגדולות ימשיכו לדעת שלאף אחת מהן אין שום בעיה לחזור וליצר נשק גרעני בסיבוב כפתור. פחד הירושימה ימשיך להתקיים, אין צורך פיזי בפצצות עצמן.

6 לאוגוסט 2010, 65 שנים להפצצה על הירושימה.


3 תגובות

  1. סוג של פרדוקס, לא?

  2. […] שמח. והיום גם יום השנה להפלת פצצת האטום על נגאסקי, יפן. הנה תזכורת לדברים שכתבתי גם כן שנה שעברה בנושא. […]

  3. […] ואיראן, כשחקן רציונאלי באזור, בשקט ואפילו בשלום יחסי (גם על זה כתבתי בהרחבה בעבר). על פי הגישה הזו פצצה גרעינית, והרתעה גרעינית הדדית, לא […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: