עוד שלוש שנים…

ברוכים הבאים לצפון קוריאה. שדרנית יפה, אם כי קצת תקיפה, מודיעה לתושבי המדינה כל יום מעל גבי מסך הטלויזיה שהממשלה עובדת במרץ לקראת עתיד טוב יותר. אבל הממשלה דורשת את שיתוף הפעולה של האזרחים. מול כוחות האופל במערב, האמריקאים, התושבים הקוריאנים נדרשים לגלות ערנות ולשמור היטב. כך עוד שלוש שנים תתגבר הממשלה הגיבורה על כל המכשולים והכל יהיה בסדר. סובלים עכשיו מעוני ורעב? זה קורבן הכרחי! אבל עוד שלוש שנים יהיה כאן גן עדן. השדרית מסיימת את הקראת ההודעה במבט רציני. עוד כמה ימים כאלה והמסר יעבור במלואו.

עכשיו תחליפו את המילה קוריאה בישראל, ואת כוחות האופל האמריקאים ב"משבר המים" וקבלתם את הקמפיין השערורייתי ממש של משרד התשתיות. ישראל מתייבשת, עוד שלוש שנים הכל יהיה בסדר, תמשיכו לחסוך. מה זה צריך להיות? האמת היא שבדרך כלל אני מתנגד באופן עקרוני לקמפיינים ממשלתיים. אתם רוצים לעשות משהו? תעשו. אל תפתחו בקמפיין שמנסה לשכנע את הציבור לעשות את זה במקומכם. הממשלה לא צריכה לעסוק בתעמולה פנימית. דוברות זה בסדר, פרופגנדה זה כבר בעיה. אבל הקמפיין הזה שבר את כל השיאים.  עוד שלוש שנים יהיה בסדר?! תמשיכו לחסוך אתם עושים עבודה טובה?! קשה לתאר את רמת הגועל שיש לי מהפרסומת הזו שמנסה לטשטש את מחדלי ממשלות ישראל, להעביר אחריות לאזרחים, ומפרסמת תחזיות שקר מפיה של דוגמנית משמע היינו צפון קוריאה.

ואלה הנתונים שלא מספרים לכם בפרסומת: צריכת המים הביתית לכל אזרחי ישראל תופסת רק כ-30% מכלל צריכת המים במדינה. כ-5% אחוז נוספים צורכת התעשייה, ו-65% צורכת החקלאות. המים של החקלאות גם מסובסדים על ידי המדינה. רוב התוצרת החקלאית הטובה בישראל מיוצאת לחו"ל. כלומר תאמינו או לא, אבל ישראל מייצאת מים לאירופה! והמדינה מסבסדת את זה. מה ממליצה לנו הדוגמנית בפרסומת: להתקלח 2 דקות פחות, לסגור את הברז שמצחצחים שיניים. בעיקרון המלצות לא רעות, אבל בואו נחשוב רגע האם באמת אלה ההצעות שיצילו את משק המים הישראלי: על פי הערכות, סיניטציה ומקלחת מהוות עד כ-35% מצריכת המים הביתית בישראל. בואו נגיד שבכוחות משותפים הצלחנו כולנו לחסוך 10% מזה בממוצע. כלומר חסכנו 10% מ35% מ30% שהם בדיוק 1 אחוז מצריכת המים בישראל. מה שהדוגמנית, על כל קמפיין המיליונים שהיא עולה לממשלה, אומרת זה שאם משק המים הישראלי יחסוך 1% מצריכת המים שלו, כל שנה במשך שלוש שנים, הכל יהיה בסדר. מישהו מאמין לה? ותחשבו כמה מים אפשר היה לחסוך אם היו משקיעים את המיליונים שהושקעו בקמפיין בעשייה אמיתית למשק המים. יש לי הרגשה משונה שהרבה יותר מאחוז.

* הנה עוד משל, ילד ואבא עוברים ליד חנות צעצועים והילד רואה בחלון הראווה בובת אקשן שעולה 100 שקל. הילד מצביע לאבא על הבובה ומבקש: אתה מוכן לקנות לי את הבובה בבקשה אבא? אני מאוד רוצה! האבא מביט בבן בפליאה ואומר: בוודאי בן, אבל לא בכל מחיר!

גלעד שליט נמצא בשבי החמאס כבר ארבע שנים. המחיר ידוע, חמאס מעוניין בשחרור כ-1000 אסירים, מתוכם כ-300 אסירים שנשפטו לזמני מאסר ממושכים בישראל. חמאס לא שינה את עמדתו כהוא זה בארבע שנים. המחיר נשאר כשהיה. הוא מוצג לכל בחלון הראווה, אין מבצע ואין סוף עונה. אבל בישראל שלנו מציגים את זה כויכוח שבין "כן בכל מחיר",ו "לא בכל מחיר". בעצם אין בכלל שאלה כזו. חמאס לא מבקש כל מחיר, הוא מבקש מחיר ספציפי. ממשלות ישראל במשך ארבע שנים לא הצליחו להוכיח כלל שהן מסוגלות להוריד את המחיר אפילו לא בשקל. "שאלת המחיר" היא טקטיקה מחוכמת מאוד של מתנגדי העסקה, הרי מי לא יסכים עם הביטוי לא בכל מחיר. ברור שלא בכל מחיר, נכון? הרי לא נסכים למשל, למשל לשלם 40 מיליארד שקל (תקציב הביטחון השנתי) בשביל לשחרר את גלעד שליט. לא בכל מחיר אם כן היא סיסמא פוליטית, סיסמא מתוחכמת ואפקטיבית להפליא. סיסמא וגם מכבסת מילים, כי לפוליטיקאים הרבה יותר קשה להגיד: אנחנו נגד שחרור גלעד שליט. הרבה יותר קל להגיד: לא בכל מחיר. המשמעות היא בדיוק אותה משמעות, והכוונה היא אותה כוונה.

איך זה שחמאס לא ירד במחיר? האם זה בגלל שלא הפעלנו מספיק לחץ? לדעתי זו בדיחה, ישראל הפעילה ממכבשי הלחץ הכבדים ביותר שאפשר לעשות על משטר ששולט באוכלוסייה. מצור, בידוד פוליטי ומלחמה שנמשכה יותר מחודש. האמת היא שממש כמו בכלכלה, מחיר נקבע לפי היצע, וביקוש. המחיר של 1000 אסירים בתמורה לגלעד שליט איננו מופקע, זה פשוט המחיר. והסיבה היא לא הביקוש, עליו אין לצדדים כמעט שליטה כלל, כי אם ההיצע. הכוחות והמשאבים השוליים שישראל צריכה להשקיע על מנת לעצור 1000 אסירים הם פחותים מהכוחות והמשאבים השוליים שמשטר חמאס צריך להשקיע בשביל להשיג חייל שבוי חיי אחד. מאז שנחטף גלעד שליט ישראל עצרה והרגה הרבה יותר מ-1000 פעילי חמאס. אם היינו משחררים את גלעד שליט לפני ארבע שנים, באותו מחיר בדיוק, היום כבר בתיאוריה היינו יכולים לעצור או לחסל את כל ה-1000 ששחררנו מזמן.

יש גם את מימד הזמן, גם הוא עולה מחיר. מחיר גדול מאוד.  מעט מאוד לחמאס (על ההחזקה של גלעד שליט). כלום לממשלת ישראל (זה תירוץ נוח למצור על עזה למשל). עיקר המחיר של הזמן משלמת משפחת שליט וגלעד שליט עצמו.

יש מחיר בחלון הראווה- הגיע הזמן שמישהו ישלם אותו, לפני שיהיה מאוחר. אולי עוד שלוש שנים…

הרפובליקה העממית מתייבשת:

3 תגובות

  1. רק קצת פרופורציות: מדינת ישראל קמה עם תפיסה תקשורתית שאיננה שונה בהרבה מצפון קוריאה. כל ישראלי שהלך לקולנוע בשנות החמישים ראה ביומני החדשות את העולים המחייכים בעיירות הפיתוח, את המפעלים המתפתחים הקולטים עוד ועוד עובדים, ואת מצעדי הצבא המפואר…
    ומשהו מהמורשת הזאת נותר בנו עד היום. ראיתי אמש את "המדריך למהפכה" של דורון צברי(גם הרישא של תגובה זו בעצם מצטטת את הסרט…), ולראות את ערוץ 1 מפתח את הז'אנר הטלוויזיוני "תכניות ליטוף לפוליטיקאים" בהחלט מעורר סימני שאלה לגבי מה חושבים הפוליטיקאים שלנו על היותנו דמוקרטיה.

  2. מדויק!

  3. כל הכבוד רז! גם כל הזמן נשמעת הטענה שהחמאס רק הולך ומעלה את המחיר. אז איך זה שהמחיר נשאר כמו שהיה מההתחלה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: