מי יותר מקרתיסט?

בן דרור ימיני ממשיך במלחמתו באקדמיה, וספציפית בחוגים למדע המדינה בארץ. במאמר שהתפרסם היום בNRG מעריב הוא מאשים את האקדמיה בחד צדדיות; חופש אקדמי שמגן רק על השמאל ותוקף באכזריות את הימין. המאמר קצת מבלבל, כי לפעמים הוא כותב שזה בסדר להביע דעות ושכל הדעות צריכות להישמע בחופשיות באקדמיה, ולפעמים הוא כותב ששר החינוך צריך להתערב ושזה לא בסדר שרוב המרצים הם שמאלה ממרץ. הוא גם קופץ מנושא התמיכה בחרם לנושא הבעת הדעות בכיתה כאילו היו אותו דבר, שזה גם קצת מבלבל. אבל בכל זאת ננסה לרדת לשורשי הטיעון במאמר זה. הטיעון הוא כזה: מרצים מהשמאל מהווים אליטה שלטת באקדמיה, הם מגוננים על אנשיהם ותוקפים החוצה כל מי שלא מישר קו עם עמדתם. יש לו שלוש הוכחות, שגם לפי ימיני הם המקרים היחידים ולא דוגמאות מייצגות:

ההוכחה הראשונה, ד"ר דוד בוקעי שהואשם בגזענות ונאלץ להתנצל לפני כמה שנים. בוקעי לימד וממשיך ללמד באוניברסיטת חיפה. פרטי פרשה מלאים יותר נמצאים במאמר של מירון רפופורט. בוקעי יש לאמר נחשד בעבירה פלילית של הסתה לגזענות. ולא מתוך האקדמיה כפי שרומז ימיני כי אם על ידי היועמ"ש. החקירה אכן התחילה בעקבות פניה של סטודנט. על פי הדברים באמת סוג של 'אם תרצו' פלסטיני של איש אחד. כאמור לא יצא מהפרשה הזו שום דבר. לא ברור לי איך היא מוכיחה משהו כנגד החוג למדע המדינה בחיפה או בארץ בכלל. ואגב (ובלי קשר), בוקעי הוא כנראה באמת גזען. לדבר במושגים מכלילים ובאפיונים אתניים על אוכלוסייה זה באמת לא מקצועי ומעליב.

המקרה השני שלו היא פנינה שרביט-ברוך. שרביט-ברוך יועדה ללמד בפקולטה למשפטים בתל אביב והותקפה על ידי סטודנטים (ואכן גם מספר זעום של מרצים) בשל תמיכתה, בהיותה בפרקליטות הצבאית, בפעולות צבאיות שנויות במחלוקת. המקטרגים טענו שמי שהסטנדרט שלה בעייתי כלפי פעולות צה"ל בשטחים לא יכולה ללמד משפט בינלאומי באוניברסיטה. ימיני מזכיר את המקרה הזה כהוכחה לתזה שלו, אלא שאם כבר מדובר בהוכחה בדיוק הפוכה. רוב מוחלט של המרצים בתל אביב התגייס לטובתה. דיקאן הפקולטה למשפטים שהוא זה שביקש מלכתחילה משרביט ללמד, עמד מאחוריה לאורך כל הדרך.   לאחר יומיים של הפגנות בתל אביב על ידי סטודנטים פלסטינים בעיקר, המהומה שכחה. אל"מ פנינה שרביט-ברוך מלמדת בתל אביב גם היום. ובכל מקרה (ובלי קשר), צריך להפריד ולזכור שפנינה ברוך איננה חוקרת כי אם אשת מקצוע, והיא הוזמנה להעביר הרצאות בתל אביב בתור מורה מן החוץ.

המקרה השלישי של ימיני היה חדש גם לי, והוא מסתבר הטריגר למאמר. על ד"ר ירוחם לויט מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, שפוטר על פי ימיני בגלל שאמר בכיתה כי "הזהות המינית של ילדים עלולה להיות מושפעת מזוג הורים חד-מיני". על פניו בהחלט נשמע מוזר. אבל מה הקשר בין זה לבין שמאל-ימין? איך זה מוכיח את הטענה של ימיני? מה הקשר בין המקרה הזה למקרים האחרים? על פי הפרטים שהופיעו בעיתונות אז לויט הוא מרצה בגמלאות שמלמד בבאר שבע את הקורס אתיקה רפואית לסטודנטים לרוקחות. זה הקורס היחיד שהוא מעביר. ובעקבות הדברים שנאמרו בכיתה (קצת יותר מורכבים מהמשפט בכתבה כנראה), ולאחר שימוע בבית הספר לרוקחות, הוחלט שהוא יפסיק להעביר את הקורס. אני באמת לא מבין באתיקה רפואית. על פניו זה נשמע לי כמו תגובה מוגזמת, אבל אם מישהו שקורא מבין יותר במקרה אני אשמח להרחבה בתגובות.

על סמך שלושת המקרים הללו, שכאמור אין בינהם קשר, מסיק ימיני את מסקנתו. אה כן, הוא גם מזכיר שיצרו איתו קשר חוקרים צעירים שהתלוננו בפניו כי אין להם סיכוי להתקדם בגלל דעותיהם. לצעירים אלה אני מציע לפנות למשל לד"ר תמי מייזס, מהכוחות העולים במחלקה למדע המדינה בתל אביב, ולשאול אותה איך עושים את זה.

בשביל להוכיח את הצד השני של המשוואה, השמאלנות הרדיקלית של האליטה השלטת באקדמיה, ימני מביא את הדברים הבאים: "שישה מתוך 11 חברי הסגל הקבוע במחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן גוריון חתומים על מכתב תמיכה בסרבנים. […] אסור לגעת בהם, אפילו שיש משהו מעורר חלחלה בכך שרוב המרצים הקבועים מצויים שמאלה ממרצ. זה לא חופש אקדמי. זו שטיפת מוח אקדמית". אני לא מכיר אישית את המחלקה למדע המדינה בבן גוריון. מכל הידוע לי מדובר המחלקה החדשה ביותר למדע המדינה בארץ, רק בשנה שעברה הם התחילו להעביר תוכניות לתואר שני. ואכן יש לה שם של מחלקה שמאלנית יחסית. אבל יכול להיות שהמכתב שימיני מזכיר הוא הסיבה לסטיגמה. בכל אופן, אם הלימודים בבן גוריון הם מקצועיים ודומים במשהו לאלה בתל אביב ובירושלים, אז ימיני יכול להירגע. לא שטיפת מוח ולא נעליים. שיעור באוניברסיטה איננו סובב סביב דעתו האישית של המרצה בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני. בכלל רוב השיעורים במדע המדינה לא קשורים לסכסוך הישראלי פלסטיני. כן, יש עוד דברים בעולם של מדעי המדינה חוץ מהסכסוך. (בבאר שבע אגב מדובר במחלקה לממשל, בדרך כלל כאשר משנים את השם ממדע המדינה כללי למדיניות וממשל הכוונה היא שהלימודים מתרכזים בעיקר בתחום הלימודי של לימודי בירוקרטיה, ממשליות ורגולציה. ככה שבכלל ימיני יכול להירגע, לא יוצאים גדודים של סטודנטים שטופי מוח שמאלנים ממסדרונות בן גוריון).

ימיני קורא למאמר שלו מקרתיזם אקדמי. בשורה האחרונה שלו הוא מסכם: "הפיטורים של ד"ר לויט מוכיחים שהמקרתיזם כבר כאן. הוא פועל בחסות 'החופש האקדמי'". קצת היסטוריה אולי על מקרתיזם לא תזיק: ג'וסף מקרתי היה סנאטור רפוליקני בארה"ב בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הוא הפך את רדיפת הקומוניסטים, אמיתיים או מדומיינים, לאומנות. הטקטיקה שלו הייתה זריעת פחד; הוא היה הולך ממקום למקום ומכריז שיש לו רשימות- רשימות שחורות של אנשים קומוניסטים שהשתחלו לאמריקה. אויב מבפנים. הוא לא חשף את הרשימות העלומות. אף אדם שנחקר אצל מקרטי לא הורשע בריגול. אבל בחסות המרקטיזם אוירה של פחד והלשנות אחזה בכל משרדי הממשל (ובמיוחד שירות החוץ). וכן בכל מוסדות האומנות. ובמיוחד באקדמיה. מאות מרצים פוטרו או נדחקו הצידה בחשד לקומינזם. ברוב המוחלט של המקרים היה מדובר סתם בדמוקרטים או פשוט יהודים. או בחלילה, חוקרים מרכסיסטים. אם אדם רצה להתקדם כל שהיה עליו לעשות הוא להלשין על חברו שהוא קומוניסט וחקירה משפילה הייתה נפתחת בעניינו.  מקרתיזם איננו רדיפה של אנשים על סמך דעות בלבד. זוהי אסטרטגיה שלמה של רדיפת הדעות עצמן, נסיון לשלוט באוכלוסייה על ידי הפחדה וזיהוי אויב דמיוני מבפנים. נפנוף ברשימות חסרות כיסוי. האשמת כל אדם החשוד בדעה, רלוונטית או לא לעיסוקו, בשטיפת מוח ובסכנה על המדינה.

לפני שימיני יוצא בהאשמות על מקרתיזם, כדאי שייקח ביד את רשימות המרצים שלו, ינפנף בהן קצת בתנועות חדות, ויסתכל במראה.

ג'וסף מקרתי

3 תגובות

  1. האם לחופש האקדמי יש גבולות?
    אני חושב שהשאלה הזו נגזרת מהשאלה האם לחופש הביטוי הציבורי יש גבול. אני טוען שלא. אבל אני דעת מיעוט. אם אני אטען בקול שצריך לרצוח את ראש הממשלה- כנראה שיאשימו אותי בהסתה לרצח.
    על אותו משקל- האם ראוי להגביל את החופש האקדמי? האם מותר למדינה למנוע את הקריאה של אקדמאים בתוכה להחרימה? האם מניעה שכזו תפגע ברמה האקדמית?

    הבעיות של בן דרור ימיני ושכמותו הן:
    א. ההכללה שהם עושים ממקרים ספורים לכל שאר חברי האקדמיה.
    ב. חוסר ההפרדה שלהם בין פקולטאות מדע המדינה לשאר הפקולטאות. הם נוטים לדבר על האקדמיה הישראלית, אבל ממקור ראשון אני יכול לספר כאן שהמצב בתחומי המדעים הוא שונה לחלוטין.
    ג. חוסר ההבנה שלהם שהאקדמיה הישראלית היא אחד מההישגים החשובים והמדהימים של הציונות. שכזו, יש לשמור, להגן ולטפח אותה- גם אם יש ביקורת מוצדקת כלפיה.

  2. מקרתיזם מהסוג האמריקאי לא יכול להתקיים בארץ. לארה"ב יש רקע עשיר בקסנופוביה וחרדה מהאחר, ועל הבסיס הזה התפתחה החרדה מהקומוניזם.
    לישראל יש רקע עשיר במריבות וסכסוכים פנימיים, יש בה גם גזענות וחרדה מהאחר – אבל לצידם גם אתוס מאוד חזק של סולידריות יהודית שרק התפרקות ממנו תאפשר מקרתיזם של ממש. לכן אני בטוח שמתישהו בן דרור ימיני יעלה על איזה מוקש שיגרום לו לרדת בכוחות עצמו מהעצים שהוא מטפס עליהם. בישראל כולם מכירים את כולם, ואי אפשר לתקוף שוב ושוב ושוב בלי מתישהו לפגוע במישהו בצורה שתגרום לו לפגוע בחזרה כדי לשמור על כבודו.
    אגב, ד"ר לויט פרסם מאמר תגובה לפיטוריו המסביר את עמדתו באתר "סרוגים"(www.srugim.co.il). נדמה לי שראיתי את זה אצל וולווט אנדרגראונד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: