אגורא

אגורה= כיכר שוק. ביוונית, מקום מפגש מרכזי בו מתרחשת עיקר הפעילות הפוליטית בעיר.

בדרך כלל אני שומר באדיקות על כך שהבלוג יעסוק רק בנושאים פוליטיים. אולי הייתי צריך לכתוב היום על ועדת החקירה שלא קמה (אין לי ממש מה להגיד על זה. די מיותר כל הסיפור) או על יאיר לפיד (גם עליו אין לי יותר מידי חדש, ראו פוסט על רון חולדאי). אבל אני בוחר לכתוב הפעם על אגורא. סרטו המופלא של אלינדרו אמנבאר על היפאטיה, פילוסופית באלכסנדריה בשנת 400 אחרי הספירה. מעבר לכך שמדובר בסרט מופתי הוא גם רלונטי להחריד. הוא רלונטי למאבקים אתניים, לשלהוב המונים לאלימות על ידי מנהיגות פופוליסטית, למתקפה על האקדמיה ועל הקדמה, למסורתיות אנטי מדעית, למלחמות דת. הוא הסרט האמיץ ביותר שראיתי והמדויק ביותר מבחינה היסטורית. כתבתי מכתב לבימאי להביע את הכרתי בסרט (בנתיים עוד לא מצאתי את המייל שלו, אם מישהו יודע איך להשיג אני אשמח לקישור) בנתיים אני מצרף אותו כאן:

Mr. Amenábar,

I would like to personally thank you for the astonishing experience I had watching AGORA last night at the cinema. I found the movie to be exceptional, not only by the stunning visuals of it, but also by the its subject and handling of the story.

As a M.A. student in political science at the Hebrew University of Jerusalem, I deeply related to the movie; I find it extremely important to all students and teachers of science, history and philosophy.  You managed to express what science is all about in a way no other movie have before. At the same time, AGORA is a model for history telling in art: you achieved the nearly impossible and created an historical drama almost completely free of anachronism.  I was particularly impressed in how you managed to tell a story of Ethnic Conflict without diverting into 19th century nationalism clichés.

Nevertheless, the movie could not be more relevant to our time:  Although there is yet no violence, the academy in Israel is being attacked by nationalists who threaten the academic freedom on a daily basis. In the US, ‘tea parties’ gather angry and lost crowd under charismatic populist leaders who attack forces of progress. ‘Progressiveness’ itself is being used as a curse. In other parts of the world, radical traditionalists demand ‘group rights’ to oppress women and attack scientific truths. Watching the movie, I could not but wonder if I will find myself in a few years in such a library, as an angry mob about to come in, and I with other students and teachers have but minutes to save what we can of the Enlightenment Age.

At last, you did something in this movie that I never imagined I’ll see in cinemas: you dared go against the deeply rooted convention that Monotheism brought progress to a backwards Pagan world (the very word ‘pagan’ meaning ‘rustic man’ was nicknamed by the early Christians as an insult to polytheistic people). Nothing could be farther away from the truth; it is the nonconciliatory belief in one god that brought religion wars and signaled the coming of the dark ages. Bravely claiming this, it is no marvel that AGORA was hard for many to accept and mistreated by critics.

Please know this, AGORA is brilliant: It is epic yet simple, straightforward and smart in the same time, elegant and moving; beautifully cinematographed (masterful work of Xavi Giménez); and fantastically preformed by the cast (especially the mesmerizing Rachel Weisz).

In the movie The Ten Commandments (1956) that tells the biblical story of Moses, the legendary founder of monotheism, Moses sticks down his walking staff and initiates perhaps the best known miracle of the jewish/Christian God- the partition of the Red Sea. In your vision, Hypatia (in a very similar shot) strikes down her staff on the sand and performs an even greater wonder- the miracle of human understanding. It brought me to tears.

I write it with the philosophical conviction that you, and your colleagues, have truly created a Masterpiece.

ואם כבר כתבתי פוסט שהוא יותר על אומנות מאשר פוליטיקה, אז הנה גם שיר שאני מאוד אוהב. שנדמה לי היה יכול להיות שיר נושא לסרט אגורא. אבל אולי זו רק פרשנות שלי. סוזן של ליאונרד כהן:

תגובה אחת

  1. הכל נכון. וההשוואה לשוט של משה אכן מרגשת ביותר.

    אני רק רוצה להוסיף משהו קטן- עוד צד נפלא בסרט, מעבר לכל מה שכתבת, נמצא ביכולת הנהדרת שלו להציג את החולשות והיופי של כל הקבוצות. אין טובים ורעים. טוב, יש יותר טובים ויותר רעים, אבל אין קבוצה מושלמת נטולת שגיאות. יש פאנטים וקיצונים בכל קבוצה, יש ביקורת על אותם אנשים שהם האקדמיה של התקופה ויש גם צדדים חיובים- אפילו אצל הנוצרים.

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: