המשט

טוב נו, חייבים להתייחס. אבל מה כבר אפשר להגיד, פשוט טמטום. בכל זאת ננסה לנתח את הטמטום בכמה רמות נפרדות. אני חושב שזה יועיל לדיון.

* רמה ראשונה- דיון עקרוני, כן מצור על עזה לא מצור על עזה. זו הרמה שבמסגרתה התחיל המשט. מטרתו ההפגנתית של המשט היתה לשבור את המצור על עזה ואפשר לדון בשאלה ברמה הזו: האם המצור על עזה הוא נכון או לא נכון ומה הוא משיג. נדמה שהרמה הזו הפכה להיות הכי פחות רלונטית, אבל צריך לשים לב שבשלל הטיעונים שמועלים מכאן ומכאן ביומיים האחרונים מידי פעם עולות גם נקודות שנוגעות לרמה הזו וברוב המקרים לא רלונטיות לדיון שהתרחש.

* רמה שניה- לעצור או לא לעצור את המשט: קיבלנו את עובדת המצור על עזה. עכשיו השאלה היא אם יש לאפשר למשט הספציפי הזה לעבור או לא לעבור. ברור לחלוטין היה שמדובר בפרובוקציה שנועדה לחשוף חולשה מוסרית של ישראל- הדימוי כל כך יעיל שזה כמעט נדוש: משט של אזרחים בספינות שיוצאות אל עבר העיר הנצורה שמעבר לים לספק ציוד הומניטרי. הפלפולים שאפשר היה להכניס את הציוד הזה בדרכים חוקיות לא רלונטי כאן, השאלה שהיתה צריכה להשאל אצל מקבלי ההחלטות שלנו היא מה יסב לישראל יותר נזק- לאפשר למשט לעבור או למנוע את כניסתו. דיון עלות תולת רציונאלי בלבד. כל דבר אחר מזה משרת את מי שמבקש לפגוע בנו. אני לא בטוח שנעשה דיון כזה בישראל. אני חושש שהדיון שנערך בשבעייה הסודית של נתניהו הוא מה יגרום לנו להראות יותר קשוחים בלי קשר לעלות תועלת. שבוע שעבר פורסם שמזכיר הממשלה צבי האוזר, פקיד שאינו שר, היה היחיד שהציע לאפשר למשט להגיע ובכך לעקר אותו מתוכן.

* רמה שלישית- הוחלט לעצור את המשט, איך עושים את זה? כאן אפשר לפצל את הדיון לשתיים:

אחת, הנחיות של הדרג מקבל ההחלטות מה המטרות של הפעולה. כאן אני מאמין לחלוטין לדרג המדיני שהמטרה אותה הם הציבו לצבא היתה לעצור את המשט עם כמה שפחות פרובוקציות ובכמה שיותר יעילות. לא נקבעו מטרות צדדיות אחרות כנראה למרות שהיו שרים שהציעו כמה מטרות כאלה (כמו נסיון לסובב את תשומת הלב לגלעד שליט וכ"ו).

שתיים, איך הם רוצים שהמטרות יושגו. לדוגמא בזמן ההתנתקות הנחה הדרג המדיני את הצבא להמנע ככול האפשר מאלימות גם במחיר של ספיגת אלימות. להחזיק חיילים קרביים רק במעגל שלישי. לא להכנס להתחלויות עם נשק וכ"ו. אפשר להניח שלשלב הזה לא הגיעו בכלל מקבלי ההחלטות שלנו.

*רמה רביעית לדיון- איך התבצע? נקבעה מדיניות, ניתנו הנחיות, הצבא היה צריך לבצע. לא צריך ועדת חקירה גדולה בשביל להבין שמדובר בכשלון צבאי מוחלט. הצבא מודה בזה בעצמו במילים אחרות. מדהים היה לראות שדובר צהל התגאה ופרסם ברבים את התמונות אתמול על "הלינץ'" על סיפון הספינה בחיילי צה"ל. צבא שמתגאה בכך שהוא שלח חיילים חמושים לספינה אזרחית למצבע השתלטות שתוכנן שבועות מראש ואלה הופתעו לספוג מכות רצח הוא פשוט צבא מטומטם. עזבו את זה שלא היה מודיעין מספיק (למה לעזעזל? היו יותר מ-800 איש על הספינות הללו וזה לא בדיוק היה מבצע סודי), אבל לשלוח במסוק בחושך חיילים לרדת לספינה שמכילה יותר מ600 איש אחד אחד?? צה"ל הגיב שחטפו לאחד החיילים את הנשק והתכוונו להשתמש בו ובעקבות זה צה"ל פתח באש חיה. למה לעזעזל היו חיילים עם נשק חם במעגל הראשון? כידוע אקדח שמוצג במערכה הראשונה יורה בשניה. כולם מסכימים שמדובר בהפגנה ופרובוקציה נכון? אז למה לא היו אמצעים בסיסיים לפיזור הפגנות? מגינים, אלות, זרנוקי מים, גז מדמיע? ולמה לעזעזל מפקד חיל הים שקיבל את הפיקוד והתכנון של המבצע הזה עדיין בתפקידו?

* רמה חמישית- איך מגיבים. קרה מה שקרה, מה עושים עכשיו? התשובה של ישראל: מתבצרים בעמדות ומלבים רגשות לאומנות בקרב הציבור הישראלי. נכון זה יעבוד. איך היה צריך להגיב: להביע צער על ההרג, להעביר מיד את הציוד לעזה כפי שהובטח, להקים ועדת חקירה אזרחית מידית, לנסות להסביר שהופתענו מעוצמת התגובות ושהחיילים לא הוכנו כמו שצריך. להשעות את מפקד המבצע לאלתר עד גמר החקירה. עכשיו יש סיכוי מאוד גדול שאת כל הדברים האלה מדינת ישראל עוד תעשה, אבל במקום ביוזמתה תוך צבירת נקודות זכות וצמצום הנזק, היא תעשה תחץ לחץ ובכניעה. מה הרווחנו?

אפשר גם לחסוך את כל הסיפור של ועדת חקירה ואפילו את ההתנצלות של המדינה. איך? ישנו מושג פוליטי שנקרא אחריות מניסטריאלית. הרעיון הוא שהשר האחראי יכול לקחת אחריות מלאה לכל מה שהתרחש במשרדו וככה לחסוך למערכת את החודשים הארוכים של משפטיזציה. זה גם התגובה המהירה ביותר שמשיגה את התוצאות הטובות ביותר לתיקון התדמית בזמן הקצר ביותר. בשביל זה שר הבטחון אהוד ברק צריך לקבל אחריות, להגיד שהוא מקבל על עצמו את הכשלון, הוא מביע צער על הנזק שנגרם, והוא מתפטר. מצחיק נכון? אהוד ברק יקפוץ מהקומה ה-35 במגדלי אקירוב לפני שהוא יעלה בבדל דעתו להתפטר. הוא אפילו לא חשב על זה, אל תדאגו.

מה שמביא אותנו לאירועי אוקטובר 2000. ראש הממשלה ושר הבטחון אהוד ברק. הפגנות של אזרחי ישראל הערבים בכפרים. הממשלה שולחת את המשטרה לטפל בהפגנות. לא ברגישות ונחישות. לא בגז מדמיע. אפילו לא באלות ומגינים. שולחים את המשטרה עם נשק חם. השוטרים עצמם לא מאוד אשמים. הם היו בלי כלים ראויים, הם הותקפו על ידי מפגינים והם השתמשו בדבר היחיד שהיה בידם- רובים. 13 אזרחים ערבים לא חמושים נהרגו. מספר די דומה למספר המשט. אהוד ברק לא התפטר. אפילו לא שלמה בן עמי השר לבטחון פנים. הקימו ועדת חקירה- ועדת אור. זו לאחר יותר משנה מצאה את ברק ואת שלמה בן עמי אשמים. אבל הסיקה מסקנות אישיות רק לגבי שלמה בן עמי. כמה חבל.

* דובי ויסגלס אמר אתמול ברדיו שהאשמה המלאה היא על המפגינים בספינה. למה, כי הם ידעו שצה"ל חזק יותר וחמוש בנשק חם. על כן אם הם בחרו להרביץ לחיילי צה"ל החמושים הם היו צריכים לקחת בחשבון שיש סיכוי שהם יהרגו. הכשל הלוגי כאן הוא כמובן ברור: אכן אם היינו באים להמליץ למפגינים איך להקטין את הסיכוי שיהרגו היינו אומרים להם אל תרביצו. אבל זה לא הופך אותם לאחראים למותם. זו ממש בדיחה. ויסגלס הזכיר כדוגמא את המשטרה בארה"ב שאף אחד לא מרביץ לה מחשש שיקבל כדור בראש. אבל זו בדיוק הדוגמא למצב הלא בסדר שקיים במשטרת ארה"ב. אחד מהכתמים הגדולים ביותר של ארה"ב הוא תקופת ההפגנות הגדולות של התנועה לזכויות אזרח בשנות ה-60. כמה ראשי ערים שלחו מספר מועט של שוטרים לבנים חמושים בנשק חם לפזר הפגנות של שחורים. התוצאות היו תמיד מפגינים שחורים הרוגים. מי שאחראי לכך הוא ראשי הערים ולא המפגינים.

העצוב הוא שיש כמה אנשים בישראל שחושבים שזו בעיה של הסברה, אם רק היינו מסבירים יותר טוב את העמדה של דובי ויסגלס בעולם אז הכל היה בסדר. כדאי אולי שנסביר קודם כל כמה דברים לעצמנו. קרב ההסברה הזה אבוד, לא בגלל איכות הדוברים אלא בגלל איכות הטיעונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: